חוק מספר 1 להתפתחות עצמית אומר לנו: שהספונטניות, שחדוות החיים שלנו, שהמוטיבציות האישיות שמניעות אותנו לפעולה, תמיד קודמות לכל תפיסה שיש לנו כלפי עצמנו. כשאנחנו מדברים על תפיסות שיש לנו כלפי עצמנו, אנחנו מדברים על כך אנחנו מאמינים כי מי שאנחנו עכשיו זה באמת
הכשלה עצמית פועלת כמו בומרנג שנזרק באופן לא מיומן, אנחנו עושים או אומרים משהו שמיד לאחר מכן חוזר ופוגע בנו. אלה הרגעים ששינוי קטן בהתנהגות שלנו היה מועיל, אך מסיבות שנראה בסרטון, אנחנו מאבדים שליטה על הדברים ומובילים את עצמנו
פחדים הם החששות שלנו מפני אירועים בעתיד שאין לנו שליטה מלאה אליהם. זה הפחד שלנו מפני התגובה של האחרים שאיתם אנחנו צריכים ליצור קשר כדי לקדם מטרה או צורך מסוים. הדינמיות של החיים החברתיים היא כזו שאנחנו תמיד צריכים להביע
למה הם מצליחים להבהיל אותנו בקלות, ומה עובר על האדם מתחת למסכת הליצן?
אני זוכר עד היום את האימה שחוויתי כשקראתי כנער את הספר "זה" של סטיבן קינג, היו בספר רעיונות כל כך מצמררים שהיה חשש אמיתי שהרוע יגלוש מהדפים,