בסרטון נראה:
1. איך לחזק את הביטחון העצמי המנטלי.
2. איך ניתן לשנות דימוי עצמי נמוך לדימוי עצמי חזק.
3. איך מחזירים לעצמנו את הביטחון במטרות וברצונות שלנו.

אני מזמין אתכם לראות את הסרטון ולשאול את עצמכם:
1. האם אתם אמיתיים עם הרצונות שלכם?
2. האם אתם מוכנים להתחייב לשינויים כדי שתוכלו לממש את הרצונות שלכם?
3. האם אתם מאמינים שאתם יכולים להשתנות? ואם לא!! האם יכול להיות שאתם פשוט התרגלתם להאמין בכך?
4. מי הייתם יכולים להיות אחרי השינוי שאתם כל כך רוצים לעבור?

בצפייה בסרטון תנו לעצמכם ללכת עד הסוף עם הדמיון, תנו לעצמכם לראות את עצמכם מתוך הדימויים השונים שאני מציג, ותשאלו את עצמם:
1. איך אני מרגיש בתוך הדימוי הזה?
2. האם הייתי רוצה לראות את עצמי תמיד בתוך הדימוי הזה?
3. האם אני מזהה את הדימוי הזה ככלי שיכול לעזור לי ברגעים מסוימים בחיים?
4. אם אני לא מצליח לדמיין את עצמי בתוך הדימוי.. מדוע? מה החשש? תראו האם ההתנגדות לכך מצביעה על הרצון כן!! לממש את החיים מתוך אותו דימוי.
5. איך היו החיים שלי נראים עם היכולת להחליף דימויים כפי שאני יכול להחליף בגדים?

1. הגיל שלנו – אנחנו מאמינים שקיים גיל שממנו אנחנו לא יכולים להשתנות.
2. העבר שלנו – אנחנו נזכרים בחוויות חיוביות ומתארים אותן כמה שאנחנו כבר לא יכולים יותר לחוות בהווה.
3. העתיד שלנו – אנחנו מסתכלים אליו כאילו אנחנו כבר יודעים מהו צופן לנו, ואז אנחנו מוותרים לעצמנו.

בסרטון נראה איך להתמודד עם המחשבות האלה כדי שנוכל להמשיך ולפתח את עצמנו. אנחנו גם נראה שלמעשה ככל שאנחנו מתבגרים כך יש לנו את היכולת לבצע שינויים בחיים שאופן מלא יותר, מהסיבה שככל שאנחנו בוגרים יותר כך השליטה והניהול של החיים שלנו עובר לידיים שלנו.

המכשולים המחשבתיים שנדבר עליהם הם:
1. הגדרת זמן לא הגיונית לפיתוח אישי ועסקי, והבנה איך להתמודד עם זה.
2. דחיינות – בדיקה האם אנחנו דחיינים (האם אנחנו דוחים פעולות שאנחנו כן רוצים בהן) והתמודדות עם הדחיינות.
3. האגו – שינוי האופן שאנחנו מבינים את האגו.

רק כאשר אנחנו ערים למלכודות המחשבתיות ופועלים באופן אקטיבי לשנותן אנחנו מתחילים לייצר את המציאות של החיים שלנו מחדש. האימון האישי שלנו הוא לבנות את המחשבות כך שבמקום שהן יחלישו אותנו מבפנים, הן יעניקו לנו ביטחון עצמי לדחוף את עצמנו קדימה לעבר השגת המטרות שלנו!

הטקסט המלא של הסרטון:
בסרטון נדבר על שלוש מלכודות מחשבתיות שמונעות מאיתנו להשיג את המטרות שלנו ועל הדרך להתגבר עליהן. אנחנו הולכים לדבר על מצב שבו אנחנו כן יודעים מה המטרה שלנו ושכן יש לנו רצון להצליח להשיג אותה, אבל צורת החשיבה שלנו מובילה אותנו לפעולה שמרחיקה אותנו מההצלחה.אז נתחיל!

מלכודת מספר אחת –ציפייה לא ראלית לגבי הזמן שיקח לנו להשיג את המטרה. כלומר, ציפייה שאנחנו הולכים להשיג את המטרה באופן מהיר במיוחד. לדוגמה, אנחנו מתחילים דיאטה ואנחנו אומרים תוך חודש אני מוריד את הכל, תוך חודש אני נכנס לכושר, בתוך יומיים אני אשלים את כל החומר של שנת הלימודים. אנחנו מגיעים עם ציפייה לכבוש את האבראסט בלילה אחד. יש לנו נטייה להאמין שאנחנו יכולים לבצע שינוי עצום תוך זמן קצר.

אבל ברגע שאנחנו מקציבים לעצמנו זמן פעולה לא ראלי להשיג את המטרה, אנחנו מכשילים את עצמנו מראש, כי אנחנו לא נותנים לעצמנו את הזמן האמיתי שהפעולה דורשת. מכיוון שאנחנו לא מצליחים להשיג את המטרה בזמן המתוכנן אנחנו מתחילים להאשים את עצמנו שאנחנו לא מספיק טובים. אנחנו מציבים קריטריון קיצוני להצלחה ואנחנו מציבים אותו ביחס למספר סיפורי הצלחה קיצונים ואפילו דמיוניים. כשאנחנו רוצים להצליח יש לנו נטייה להשוות את התהליך שעלינו לעבור למספר מצומצם של סיפורי הצלחה לא מיצגים והופכים אותם להיות המודל שלנו. לדוגמא, בעסקים, הצלחה המהירה של פייסבוק לא יכולה להיות המדד שלי להצלחה, כי ההצלחה שלה היא קיצונית ביחס לכל סטנדרט של עשייה.

פעולה נכונה לא תניח את סיכוי ההצלחה שלה על המזל שהיה לפייסבוק או לחברה או אדם אחר, אלא היא מניחה את ההצלחה שלה על פעולה מתמשכת ורציפה שיש בה קצב התקדמות הגיוני. אנחנו לא מפתחים את היכולת לרוץ מרתון בחודש אחד, ואנחנו לא לומדים שפה חדשה בשבוע אחד. אבל ברגע שאנחנו בוחרים כן להתחייב לתהליך שיטתי אנחנו נתקדם כל הזמן להשגת המטרה. מה שאנחנו אומרים הוא את הדבר הבא: אנחנו חייבים להפנים שלוקח זמן להשיג מטרות, שהתקדמות הגיונית זה לא הפחתה של ההשגיות שלנו, אלא זו הפעולה שמאפשרת לנו להשיג את הרצונות שלנו.כך אנחנו מרוויחים שני דברים:

הדבר הראשון הוא שאנחנו לא נתיש את עצמנו מנטלית ונאשים את עצמנו בחוסר מסוגלות כי כל הזמן אנחנו נושפים לעצמנו בעורף. אנחנו לא נביא את עצמנו לקריסה של המערכת הנפשית, שקורסת לא מהעשייה עצמה, אלה מהמתח האינסופי לעמוד כל הזמן בזמנים שהם אינם הגיונים מראש. הדבר השני שאנחנו מרוויחים הוא שאנחנו יכולים להתחייב לתהליכים עמוקים ונכונים שבונים דבר אמיתי. אז זו היתה מלכודת מספר אחת.

מלכודת מספר שתיים שמונעת מאיתנו להשיג את המטרות שלנו היא בדיוק הצד השני של המטבע. הצד הראשון של המטבע הוא שאני מציב יעד להשגת המטרה תוך תקופה לא ראלית של זמן. הצד השני של המטבע הוא: דחיינות.

מחשבה דחיינית אומרת שעכשיו אין לי זמן לעשות את מה שאני רוצה לעשות, וכשיגיע הזמן הנכון אפעל. דחיינות אומרת שיש דברים יותר חשובים או דחופים ממה שאני באמת רוצה לעשות בחיים. ויש לנו דרך מאוד פשוטה לבדוק דחיינות, לבדוק האם באמת אין לנו בררה ואנחנו חייבים לדחות ולעכב את הדברים שבאמת חשובים לנו. הדרך היא למדוד שלושה דברים במשך שבוע: אחת! כמה זמן אתם צופים בטלוויזיה? שתיים! כמה זמן אתם מבלים מול מדיה חברתית?–ולא לצרכי עבודה ומחקר, שלוש! כמה זמן אתם מבלים עם החברים?. תבדקו גם אם בזמן האחרון ובאופן פתאומי התחלתם להאריך את השהות עם החברים או עם שורפי הזמן שציינתי. תעשו חישוב של מספר השעות האלה ואז תדעו את התשובה.
הרעיון הוא – לא שתפסיקו לצפות בטלוויזיה ושתמנעו מעצכם פנאי, הרעיון הוא לבדוק כמה שעות מהפנאי שלנו אנחנו יכולים לצמצמם כדי שנוכל לפעול למען השגת המטרות שלנו. וכדי שמנגנונים של דחייה לא יכנסו למדידה שלכם, אל תקחו שבוע אחד שבאמת היה קיצוני ואל תתלו בו את החישובים לעתיד הקרוב שלכם, תקחו שבוע ממוצע. כבר בחישוב של הזמן אתם תדעו בתוך תוככם אם אתם באמת לא יכולים להשקיע זמן במטרה שלכם או שאתם עוסקים בדחיינות.!!תתפלאו לגלות כמה שעות יכולות להתפנות לכם!!
עכשיו, תזכרו את הדבר הבא: הזמן המתאים אף פעם לא יהיה קיים, תמיד יצוצו לנו הפתעות, תמיד יהיו לנו חובות, פעם יצוף לנו מצב רוח שלילי, פעם נהיה חייבים להגיש דוח בעבודה או מטלה בלימודים או שזו תהיהתקופה של חגים, הזמן המתאים אף פעם לא באמת קיים. ברגע שאנחנו בוחרים בדחיינות, הדחיינות שבנו כבר תמצא את הסיבה להמשיך ולדחות את הפעולה. לכן תבדקו האם הרגע המתאים הולך להיות בחודש או בחודשיים הבאים זמין לכם, תבדקו האם אתם באמת נמצאים עכשיו במסגרת שלא מאפשרת לכם פעולה. ואם אתם לא יכולים לסמן נקודה שבה הרגע המתאים כן יגיע אתם עוסקים די בוודאות בדחיינות. כאן השאלה היא: האם אנחנו נתעקש לייצר בכוח את הזמן הדרוש? האם אנחנו נגיד לעצמנו: שעכשיו זה הזמן הנכון. והזמן הזה נמצא במקומות שבהם אנחנו מזהים זמן מת ואנחנו הופכים אותו להיות זמן שמוקדש לחיים.

אנחנו יודעים שיש סיבות רבות לדחיינות כמו החשש שלנו להיכשל, פחדים חברתיים, חוסר אמונה בעצמנו, פחד לצאת מאזור הנוחות ועוד. העניין הוא שאתם לא יכולים לשקר לעצמכם, אם הפחד הוא זה שיקבע עבורכם אתם לעולם תהיו נשלטים על ידו. במקרה כזה תציבו בפניכם את הדרישה מעצמכם: לפעול על מנת להשתנות. אתם יכולים למצוא במקרה הזה סרטונים בערוץ שלי ביוטיוב שנוגעים לחיזוק של אמונה עצמית והתגברות על מכשולים. וזו היתה מלכודת מספר שתיים.
מלכודת מספר שלוש שמונעת מאיתנו הצלחה – דיברנו על שני הצדדים של המטבע, מספר שלוש היא היד שמחזיקה את המטבע, היא האגרוף הקפוץ שגורם לנו להתקשות ולזהות איום בדברים שיכולים לקדם אותנו אל עבר ההצלחה. אמרנו שצד אחד של המטבע זה הצבת יעדי זמן להצלחה לא הגיוניים, ושהצד השני של המטבע זו דחייה לעתיד של כל פעולה. ומה שגורם לנו לפעול באופן הזה הוא האגו שלנו. אגו זה שיריון שאנחנו לובשים. אבל כל התפתחות עצמית יכולה להתרחש רק כשאנחנו שמים את האגו בצד.
אגו זה קיר הגנה מפני המציאות, מפני דברים שאנחנו לא יודעים, או יכולות שעדיין לא פיתחנו, ואנחנו חוששים שלא נהיה מוכנים להתמודד עם זה ואז אנחנו מתאבנים באופן שזורק אותנו החוצה מהחיים. אגו זה המקום שבו אני אומר לעצמי שאני הולך לעשות משהו חדש, אבל אני מגיע מעמדה של מי שכבר יודע את הכל, של מי שיכול ללמד את כולם ושלא צריך ללמוד מאף אחד. אגו זה המקום שבו אנחנו לא מוכנים להיות גמישים, כי אנחנו מזהים בטעות את הגמישות כחולשה. עכשיו, חשוב לשים לב: להיות גמיש זה לא להסכים לכל מה שמישהו אומר או מבקש מאיתנו, להיות גמיש זו היכולת ללמוד ולפתח יכולות חדשות שעדיין אין לנו אותן. זה היכולת להקשיב לאחרים, לדעת לסנן מתי נאמר לנו משהו לא חשוב, ומתי שמענו דברים חשובים שיכולים לקדם אותנו. כאשר אנחנו לא מוכנים ללמוד אנחנו למעשה כל הזמן נשארים עם אותן יכולות.
כשאנחנו פועלים מתוך האגו, אנחנו יוצאים מתוך נקודת ההנחה שאנחנו בסדר גמור שזה תמיד רק הסביבה ושתמיד אלה רק הנסיבות אשמות. וזה המקום שבו אני צריך להתחיל לשים לב שאם משהו לא הולך לי אולי יש משהו שאני צריך לשנות ולשפר בעצמי. ושוב להשתנות זה לא אומר לותר על עצמי, זה אומר לפתח מיומנויות שמאפשרות לנו להשיג את המטרות שלנו, זה אומר לפתח את היכולתלהגיע אל המקומות החשובים כמו מים שיודעים להמשיך בתונעה שלהם ולעקוף כל מכשול.

האגו אומר לנו הרבה פעמים אני הולך לעשות את הכל במהירות חכו ותראו אותי, האגו גם אומר לנו הרבה פעמים שאנחנו הטובים מכולם אבל אנחנו צריכים רק לחכות שיבוא הרגע הנכון. בשני המקרים אני עושה הכל כדי לא להשתנות וכדי לא להתעמת עם המקומות שבי שבאמת עדיין צריכים שיפור. להשתפר זה לא להגיד לעצמי שאני לא מוצלח, להשתפר זה להפוך את עצמי לגרסה טובה יותר של עצמי. האגו הוא זה שעומד בדרך, ומונע מאיתנו את ההתקדמות, אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות אמיתיים עם עצמנו, ובוחרים בשינוי, אנחנו אומרים גם לאגו שלנו תתחיל גם אתה להשתנות. אנחנו אומרים לאגו את הדבר הבא: במקום להיות שיריון שמגן עלי מפני שינוי, תהפוך ותהיה השיריון המנטלי שמאפשר לי להתשנות ולהיות בתהליך אמיתי של השגת מטרות.

אז לסיכום: מה שאנחנו רואים הוא שאנחנו לא מצליחים להשיג את המטרות שלנו כשאנחנו חושבים בראש של ספרינטים או בראש של צבירת כוח אינסופית. הרבה פעמים נמצא את עצמנו דוחים דוחים דוחים את הפעולה, ואז מנסים לתת את הספרינט. שני הצדדים האלה מכשילים אותנו. תבחרו בפעולה ותנו לעצמכם זמן ראלי להשיג אותה. האגו זה מה שמחזיק את המטבע חזק ביד ונוקשה, במילים אחרות האגו הוא מה שחונק אותנו, כי זה הרצון שלנו לפעולה מהירה וטוטאלית שפועלת מתוך חוסר נכונות באמת להיכנס לתוך תהליך. האגו רוצה להשיג את המטרה באופן שדומה לקנייה של מוצר מחנות. אבל כאשר אנחנו מדברים על התפתחות אישית ועסקית עלינו לעבור תהליך אמיתי, אנחנו לא קונים את היכולת לדבר שפה חדשה בחנות, אנחנו לא קונים את היכולת לרוץ או לרקוד או להבין בפיננסים או בכל דבר שיש בו באמת צורך בלימוד על ידי קנייה. אנחנו לא קונים את היכולת, אנחנו בונים אותה, אנחנו לא קונים הצלחה אנחנו מייצרים אותה. ההתעקשות שלנו להיות גמישים ברמה האישית, ולהיות הגיוניים בקצב ההתקדמות היא זו שבונה את היכולת להשיג מטרות. כאן אנחנו צריכים לזכור: דברים נוקשים נשברים ומתעקמים בקלות, בזמן שגמישות מאפשרת לנו למתוח את היכולות שלנו לגבולות חדשים.

אז דיברנו על שלושמלכודות שמונעות התפתחות אישית,השגת מטרותוחתירה אמיתית להצלחה, וראינו שהמלכודות הם לא סוף הדרך, לכל אחד יש את האפשרות לעקוף ולהתתגבר על המלכודות האלה. כשאנחנו ניצבים מול עשייה חדשה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שלוש שאלות:
אחת. האם הגדרנו זמן פעולה ראלי להשגת המטרה?
שתיים. האם אנחנו דוחים את הפעולה מסיבות מוצדקות או לא?
שלוש. האם האגו שלי הוא זה שמדבר עכשיו או האמת שלי?
ברגע שאנחנו עונים על השאלות האלה באמת, נפתחת עבורנו הדרך להשגת מטרות. כי השאלות האלה מציינות עבורנו את הכיוון שאנחנו צריכים לבחור, ולא את הכיוון שנוח לנו יותר לבחור. אני מזמין אתכם לבחור את הדרך האמיתית שלכם,להיות גמישים לאורך הדרך, ללמוד מהדרך, להבין שהדרך לוקחת זמן, ושהיכולת להתמיד ולעשות את הדברים שאנחנו אוהבים ורוצים היא כבר ההצלחה עצמה. אז קחו נשימה עמוקה וצאו אל הדרך!

כמו שהגוף שלנו מתחיל להשתנות כאשר אנחנו מתחילים להתאמן, כך המחשבות החיוביות שלנו מתחילות להיבנות בנו רק כאשר אנחנו מתחילים לאמן את עצמנו לחשוב באופן חדש.

בכל בחירה של שינוי עצמי קיים הצורך להפוך ולהיות אקטיביים, לא לחכות שהשינוי יגיע מבחוץ, אלינו להיות אלה שמייצרים את השינוי.  רק כאשר אנחנו פועלים אנחנו משתנים, רק כאשר אנחנו מתעקשים להמשיך את השינוי אנחנו משתנים. כל שינוי מתחיל בקושי להתשנות, אבל המחויבות שלנו להתהליך היא זו שמאפשרת לתהליך להתרחש.

הקושי להשתנות נובע מכך שהתרגלנו לפעול באופן מסוים ולא באופן אחר. הקושי נובע כי התרגלנו לחשוב באופן פאסיבי ולא באופן אקטיבי. וכאן אנחנו אומרים:
מי שרוצה להתשנות ולתכנת את המוח שלו לחשוב באופן חיובי, לחשוב באופן שמקדם את עצמנו, צריך להתחייב לפעולה של האימון.

בסרטון נראה איך מחשבות אוטומטיות נוצרות ואיך ניתן לייצר מחשבות חדשות חיוביות ובונות לפי הרצון שלנו.

הצורך שלנו לזהות את האמונות המגבילות שלנו ולהתגבר עליהן הוא חשוב ביותר, משום שפעמים רבות האמונות האלה הן אלו שמייצרות בנו דיכאון, חוסר אמון אישי, חוסר ביטחון וגורמות לנו להאמין ששינויים בחיים אינם אפשריים. ברגע שאנחנו מזהים את האמונות המגבילות שלנו, יש לנו את הכוח להתחיל את השינוי, להתחיל את המסע שבו אנחנו אלה שקובעים את הדרך שלנו.

כל עוד אנחנו מאמנים שהאמונות המגבילות הן האמת, אין לנו את הכוח הנפשי לייצר שינוי משמעותי בחיים שלנו. ברגע שאנחנו מבינים ומזהים את האמונות המגבילות שלנו ואנחנו מבינים שהאמונות האלה הן לא באמת מי שאנחנו אלא מי שהתרגלנו להיות, ההבנה הזו מאפשרת לנו להתחיל וליצור את השינוי.

בסרטון נכיר שני סוגים של אמונות מגבילות, נראה איך לזהות אותן, ואיך להתגבר עליהן ולהחליף אותן במחשבות מעצימות ומאפשרות.

הטקסט המלא של הסרטון:
אמונות מגבילות, איך להתגבר עליהן. אנחנו נראה את האופן שבו אמונות מגבילות דומות לאמונות טפלות, וגם במה הן שונות ואיך זה משפיע על היכולת שלנו לחיות חיים מלאים.

אמונה טפלה זו מחשבה שאנחנו יודעים שהיא אינה נכונה, ובכל זאת אנחנו בוחרים להמשיך ולייצר את הטקס שאותה אמונה דורשת. למשל, אני יודע שלהניח את התיק על הרצפה לא באמת יוביל למזל רע, אבל אני ממשיך להימנע מלעשות זאת גם כאשר זו האופציה הכמעט יחידה. אנחנו חושבים שאמונה מגבילה היא תוספת מיותרת שקיימת בנו, ושכמו בגד ניתן להוריד אותה מאיתנו. העניין הוא כמו שנראה שאמונות מגבילות פעמים רבות מחוברות אלינו כמו שהגוף שלנו מחובר אלינו.

אמונות מגבילות פעולות בנו כמו סרט, אנחנו יושבים בקולנוע, הסרט מתחיל ולאחר מספר רגעים שכחנו שהאירועים שמתחוללים על המרקע מתוסרטיים ומבויימים. אנחנו שוכחים שגם אם העלילה מבוססת על סיפורים אמיתיים, אנחנו יכולים בכל רגע לצאת מהקולנוע ולהמשיך את החיים שלנו במנותק מהסרט. הסיבה לכך היא שכל פרט בעלילה גורר את הנפש שלנו לתוכה. כך בחיים האנשים והרגשות שיש לנו אליהם מושכים אותנו אליהם ומונעים מאיתנו לעשות את השינוי.

הכוח של אמונות מגבילות טמון בכך שהתרגלנו לפעול לפיהן. מצד אחד זה נותן לנו תחושה של ביטחון כי אנחנו יודעים איך עלינו להתנהג ומה מצופה מאיתנו, מהצד השני זה לוקח מאיתנו את החיים שלנו. אנחנו מופעלים על ידי האמונות האלה ברגע שאנחנו יודעים לדוגמה שלא באמת צריך להתחתן עד גיל מסוים ועדיין אנחנו עושים את הכל כדי להתחתן עד לאותו גיל כדי לא להרגיש אשמה או אכזבה. או אם אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים מסיבות, אבל נגיד לעצמנו שאנחנו כבר לא בגיל המתאים, ולכן זה גם לא מתאים לנו. ברגעים האלה אנחנו לא בוחרים את הרצון שלנו, אנחנו בוחרים את מה שלימדו אותנו שאנחנו צריכים לעשות. דוגמא נוספת לאמונות מגבילות זה משפטים כמו "להיות גבבר זה אף פעם להראות חולשה", או "לאישה אין ראש למתמטיקה". אלה דברים שנאמרו לנו מאות פעמים במשך השנים, ועכשיו זה מעכב אותנו מלהשיג הצלחה או שלוה.

ישנו סוג נוסף של אמונות מגבילות, לפעמים אמונות מגבילות הן כל כך שקופות עד שאנחנו אומרים שהן כמו העדשה של המצלמה. העדשה מצלמת את מה שנמצא מולה, והיא מצלמה את מה שהליטוש שלה מאפשר לה לצלם. היום כשניתן בכל סמרטפאון לקבוע סגננות צילום, אנחנו רואים כמה שהעדשה של המצלמה לא באמת מצלמת את מה שאנחנו רואים, אלא בכל פעם שאנחנו מחליפים פילטר, פתאום התמונה מתמלאת בדגשים חדשים.

אנחנו יודעים שניתן להגדיר סגנונות צילום שמייפים את המציאות, ושניתן לערוך ולתקן את התמונה, עדיין כשאנחנו רואים פרסומות הדבר הראשון שעולה בנו הוא שאנחנו רואים את הדבר האמיתי. כי הצילום מחבר אותנו לרשת שלמה את הקשרים, לפעמים ההקשרים האלה גורמים לנו עונג, ולפעמים הם גורמים לנו תסכול. העניין הוא שברגע שאנחנו מאוגדים עם ההקשרים השונים קשה לנו להתנתק מהתמונה, קשה לנו לראות בכלל שזו זווית אחת של החיים, ושניתן לראות ולחיות את החיים גם מזוויות שונות. למרות כל הפילטרים, אנחנו מתסכלים על התמונה כאילו היא טבעית.

מחשבות מגבילות שקופות הן הדרך שלמדנו לראות את העולם, והן המחשבות שדרכן התרגלנו לפעול בעולם. מחשבות מגבילות הן הדרך שלנו להבין את מה שקורה סביבנו. אנחנו רואים את העולם דרך המחשבות המגבילות שלנו, כפי שהצלם רואה את המציאות דרך העדשה. המחשבות האלה הן לא תוספת חיצונית עלינו, אלה העיניים שדרכן אנחנו מתבוננים במציאות. כאן אנחנו מתחילים לראות את הבעיה שניצבת מולנו:
צלמת יכולה להחליף עדשה כדי לראות את המציאות באופן שונה, אבל היא חייבת עדשה נוספת כי אחרת אי אפשר לצלם כי בלי עדשה. אנחנו לא יכולים פשוט להוריד מאיתנו את המחשבות המגבילות כי אנחנו רואים דרכן את המציאות, לכן אנחנו צריכים לראות איך ניתן להחליף אותן עם מחשבות מאפשרות.

אבל לפני שנראה איך עושים את זה, אנחנו צריכים לברר: איך אנחנו מזהים מחשבה מגבילה שקופה?
מחשבה מגבילה שדומה לאמונה טפלה פעמים רבות תהיה גלויה לחלוטין, כמו אפקט בסרט מדע בדיוני ישן, אנחנו נראה את המחשבה המגבילה כאילו היא נמצאת מולנו כקיר שמונע מאיתנו להמשיך הלאה. אנחנו נידע גם שאנחנו אלה ששומרים את שלמותו של הקיר ושאנחנו אלה שמונעים מעצמנו את הדרך לחיים. ואנחנו עושים זאת כי התרגלנו לראות את עצמנו מהמקום שבו אנחנו נמצאים. אנחנו לפעמים נותנים למישהו אחר כוח אלינו, והוא או היא זוכים בכוח הזה רק כי אנחנו נתנו להם אותו. החשש שלנו לצאת נגד הדעות והרצונות שלהם כלפינו הוא זה שמעניק להם את הכוח. אנחנו נותנים לאופן שבו אנשים אחרים התרגלו להסתכל ולשפוט אותנו להיות הסכר שמונע מאיתנו לנוע. לכן כאשר אנחנו מוצפים ברגשות, הרגשות מצביעים על הדרך שחסומה, והן מצביעים על הפעולה שאלינו לפעול!

בשונה מאמונות מגבילות מהסוג שיותר קל לזהות, לפעמים המחשבה המגבילה מקיפה אותנו כמו בועה שקופה שאנחנו לא רואים אותה והיא ואינה מאפשרת לנו באמת להיפגש עם המציאות. ההשפעה של הבועה עלינו דומה למי שנזקק למשקפיים אבל אינו יודע זאת. ברגע זה אנחנו רואים את המציאות באופן חלקי בלי לדעת שאנחנו רואים את המציאות באופן חלקי. בשונה מסרט קולנוע תלת מימד שבו אנחנו מרכיבים את המשקפיים כדי לראות אפקט שנוסף על המציאות, בראייה חלקית אנחנו רואים פחות מציאות. בלילה ערפילי אנחנו מאיטים את הקצב כדי לשמור על עצמנו. ככל שאנחנו פחות מודעים למחשבות המגבילות שלנו, כך אנחנו משקיעים יותר אנרגיה נפשית כדי להתמודד עם המציאות שאנחנו רואים. אמונות מגבילות שקופות גורמות לנו להאמין פעמים רבות שיש רק פתרון אחד למצב, שיש רק דרך אחת נכונה. האמונה הזו מכבידה על הנפש ומצמצת את החיים, אבל זה קורה באופן שאנחנו לא ערים לו.

פעמים רבות אנחנו אומרים שמחשבות מגבילות נוצרו בנו כמערכת הגנה מפני התמודדויות בחיים שיכולות להכאיב לנו. אומרים לנו שבמקום לנסות ולכאוב את הכישלון, עדיף לא לנסות כלל. אומרים לנו ללמוד מהדרך של הקודמים לנו. השאלה היא כמובן האם הקודמים לנו בחרו את הדרך שלהם, או שגם הם המשיכו ללכת בדרך של הקודמים להם. מחשבות מגבילות שקופות זה האופן שבו מלמדים אותנו לראות את דרך החיים שלנו. זו פעמים רבות האופן שבו אנחנו מבינים מהי אהבה ומהם יחסים בין הורים לילדים, מהם היחסים הנכונים במקום העבודה בין הדרגות השונות ובין המקצועות השונים, ומהי הדרך הנכונה להיות גבר ולהיות אישה.

ועכשיו, כדי לענות על השאלה איך לזהות מחשבות מגבילות שקופות אנחנו צריכים שוב ללכת אל הקולנוע. סרט טוב שואב אותנו לתוכו, ואנחנו יכולים לחוות באופן רגשי את העולם של הסרט כי אנחנו מאפשרים לעצמנו להישאב אל תוך הסרט. אנחנו הולכים אל הקולנוע כדי לברוח מהחיים, ואנחנו גם הולכים אל הקולנוע כדי להנות מהחיים. ואז ברגעים האלה אנחנו מפסיקים להסתכל על החיים מתוך העיניים שלנו, ומתחילים לראות אותם מתוך העיניים של הסרט. וברגעים האלה של הדרמה, של המתח, של הרומנטיקה, כשהלב שלנו מתחיל לפעול, כשאנחנו נזכרים שלמעשה הוא פועם בנו כל הזמן, שהדופק שלנו מתחיל לרעוד, וכאנחנו נזכרים שתמיד יש בנו חיים, ברגעים האלה אנחנו חוזרים אל הבית שלנו. אנחנו חוזרים אל המקום שנמצא מתחת לכל ההגנות הנראות והבלתי נראות, למקום שנמצא מתחת לכל ההרגלים ומתחת לכל המבטים של האחרים שאומרים לנו איך אלינו לחיות. זה לא הסרט שמחזיר אותנו אל החיים, אלה החיים שקוראים לנו תתעוררו, והם שולחים אותנו אל הקולנוע ואל המוזיקה כדי להתעורר. אנחנו יכולים להגיד שזה לא נכון.. שאנחנו הולכים אל הקולנוע כדי לברוח, ואנחנו מגבירים את המוזיקה כדי לא לשמוע את המחשבות.. וזה נכון. כשהאמונות המגבילות שולטות על החיים שלנו, אנחנו הולכים לקולנוע ואל המוזיקה כדי לברוח ממי שחיי את החיים שלנו במקומנו, ואנחנו חוזרים אל מי שאנחנו באמת.

ברגעים בחיים שבהם אתם רוצים להשיג מטרה מסוימת, שאתם מרגישים שהנה זו הדרך הנכונה שלכם, ואז מתחילות לעלות בכם סייגים, הסייגים האלה הם המחשבות המגבילות השקופות שלכם. ברגע שאת רוצה להיות מנהלת, פיזיקאית או מתאגרפת ועולה בך מחשבה שאומרת שזה לא נכון לאישה להיות משהו מהדברים האלה, המחשבות המגבילות השקופות מחליטות בשבילך, האופן שבו לימדו אותך, והאופן שבו התרגלת לראות את העולם מחליט בשבילך. ברגע שאתה רוצה להיות רקדן, אח בבית חולים, או מורה בבית ספר, והמחשבות אומרות לך שזה לא מקצוע של גבר, אלה המחשבות המגבילות שאומרות לך את זה. כשאתם אומרים לעצמכם בכוח ובאשמה עצמית שזה לא מי שאתם, שמה שהרגשתם הוא לא אמיתי, אז אתם עכשיו יודעים שזה הרגע שבו לא אתם מחליטים עבורכם, אלה המחשבות המגבילות שלכם מחליטות בשבילכם.

אמונות מגבילות שקופות מסתירות מאיתנו את מי שאנחנו. אך למרות שאנחנו לא רואים את האמונות השקופות, אנחנו יכולים לראות דרך האמונות השקופות כמו בראיית רנטגן. אנחנו רואים את עצמנו באופן מידי ושקוף אבל אז האמונות באות וחוסמות אותנו מבפנים. אני לא קודם בוחר את האמונות שלי ואז בוחר להיות מי שאני, אני קודם משתוקק ונמשך לכיונים שונים בחיים, ואז האמונות באות ומתחילות למנוע מאיתנו להיות בקשר אמיתי עם עצמנו.

לפעמים אמונות מגבילות הן כמו קיר: אמירה ישירה וברורה של מישהו שיש לו כוח אלינו "שעדיף לנו להימנע מלעשות את מה שאנחנו רוצים". לפעמים זה הרצון שלנו לא לפגוע באופן שאדם שקרוב אלינו חושב עלינו מתוך אמונה שאנחנו אחראים על הרגשות שלהם. ולפעמים זה פשוט נאמר בתוכנו, אנחנו אומרים לעצמנו שעדיף לנו להימנע מהמחשבה הזו. אמונה מגבילה שקופה היא הדרך שאנחנו רואים את עצמנו מחוייבים לחיות לפיה גם כאשר הדבר לוקח מאיתנו כל שמחת חיים, זו אותה תמונה שדרכה אנחנו מסבירים לעצמנו שוב ושוב למה הרצונות והתשוקות שלנו אינן הגיוניות, ושהם כנראה אפילו לא באמת שלנו. זו תפסיסה "שככה צריך להיות" למרות שכל הסימנים מאותתים ההפך.

אמונות מגבילות שקופות מוצבות לפנינו כמו אפקט שנוסף על תמונה בלי שאנחנו נזהה שיש בכלל אפקט. זה האפקט שמוריד את הצבע מהתמונה ומשאיר אותנו בתפיסת עולם של שחור ולבן, של איך צריך לחיות ואיך אסור לחיות, של מה נחשב בושה ומה נחשב גאווה. האפקט גורם לנו לראות את התמונה באופן מאוד מסוים, הוא זה שקובע עבורנו את הרגשות כלפי עצמנו, והוא גורם לנו להאמין שזו הדרך היחידה.

ועכשיו, הדרך שלנו לזהות את האפקט, לזהות את האמונות המגבילות השקופות, הוא לזהות את הרגעים שבהם הפסקנו לנשום, את הרגעים ששכחנו להיות עצמנו, ששכחנו להתנהג כפי שמכירים אותנו. אלה הרגעים שכמו עש שנמשך אל האש, אנחנו מוצאים את התשוקה שלנו ופשוט הולכים אליה. זה הרגע שלפני שיצאנו מהקולנוע, שעדיין היינו ביחד עם עצמנו, ולא עם מי שהתרגלנו להיות.

לכן אנחנו אומרים שמחשבות מגבילות הן לא אשלייה, והן לא נעלמות ברגע שזיהנו אותן, וכאן אנחנו צריכים לחזור אל השאלה: איך ניתן להחליף מחשבה מגבילה עם מחשבה מאפשרת?

הדרך היא תמיד אותה הדרך, החלטה והתמדה. זה הרגע שבו בחרתם להיות אלה שחוצבים את הדרך. אלה שיודעים שלבחור את הדרך זה ליצור את הדרך, שזו פעולה שדורשת התחייבות, שזו פעולה שדורשת ממכם להמשיך ולהיות אמיתיים עם עצמכם, להמשיך להיות מחויבים למקומות שבהם הרגשתם חייים.

כדי להשתנות ולבנות לעצמנו מחשבות מאפשרות, מחשבות שנותנות לנו את המרץ לפעול ולהיות מי שאנחנו, אנחנו צריכים כל יום להזכיר לעצמנו מחדש, שבכל פעולה של יצירה קיים אלמנט של התעקשות, של המרד נגד הבטלה ונגד החששות. להיות עקשן זה לא להתעקש לא להשתנות, וזה גם לא להתעקש להשתנות ביום אחד. להיות עקשן זה להתעקש כל יום להשתנות רק קצת.

אנחנו מאפשרים לעצמנו להתשנות ברמה הנפשית, בדיוק באותה הדרך שאנחנו מאפשרים לעצמנו להשתנות ברמה הפיזית, השינוי לוקח זמן, ורק ההתחייבות לדרך שלנו תאפשר את השינוי. השינוי לא דורש מאיתנו להפסיק לפחד מהשינוי, הוא דורש מאיתנו לשים לב שהפחד שעולה בנו זהה לאותו הפחד שעולה בנו בסרט הקולנוע, זה הפחד שמעיד שאנחנו חיים, זה הפחד שמקדם את העלילה של הסרט, ובשבילנו זה האנדרנלין שמגיע ביחד עם העשייה, זו ההתרגשות של הפעולה שבה אנחנו עושים את מה שרצינו לעשות.

שינוי דורש מאיתנו שנשנה את האופן שהתרגלנו לחשוב. כל אחד מאיתנו יודע פחות או יותר כבר מה נדרש ממנו כדי להתחיל ליצור את הדרך שלו. תתחילו לבחור את העשייה, תתחילו לזהות את החולשות שלכם כמקומות שאתם צריכים לעבוד ולהשתפר בהם, ולא כמקומות שאתם צריכים להתרחק מהם. תזהו את המקומות שבהם אתם מרגישים נבוכים או חסומים כמקומות שאליהם אתם צריכים למצוא את הדרך להגיע. תחליפו את האמונה המגבילה שאומרת שאם אני לא טוב במשהו זה מעיד שזה מי שאני, תחליפו את האמונה הזו בידיעה שאם אני לא טוב במשהו זה מפני שעדיין לא השקעתי את האנרגיה הנפשית והזמן כדי להיות טוב בו. תחליפו את האמונה שאם אני לא אפעל כפי שכולם מצפים ממני אז אני אאכזב אותם, בידיעה שאם אני אפעל כפי שאני מצפה מעצמי אז אחזור לחיות את חיי. תזכרו שכאשר אתם דואגים כל הזמן ממה שחושבים עליכם, אתם מקיפים את עצמכם בקיר שמונע מכם להיות מי שאתם. הרעיון הוא שבמקום שבו אנחנו מזהים את עצמנו כחלשים זה המקום שבו לא את עצמנו אנחנו מזהים, אלה את המחשבות המגבילות שלנו.

כדי לצאת מהבועה השקופה של המחשבות המגבילות, וכדי לשבור את הקיר של האמונות המגבילות הנראות, אנחנו צריכים להיות כמו אותה סופרת וכמו אותו תסריטאי, שיש להם את התשוקה להתחיל ליצור כאשר אין להם עדיין כלום ביד, אבל בזכות תקופה של עבודה, של מחקר, של עשייה, של התמודדות, וכן.. גם של כישלונות מתחיל להייוצר להם משהו חדש. המקום שממנו אתם צריכים להתחיל הוא עם המחשבה שלא התוצאה חשובה אלה הדרך, שלא סוף הסרט הוא החשוב אלה החוויה לכל אורכה. תאפשרו לעצמכם ליצור לכם זיכרונות של הרתפקאות חדשות. כדי לחיות אנחנו לא חייבים להצליח בכל מה שאנחנו עושים, אבל אנחנו כן חיים לאפשר לעצמנו לפעול. אנחנו לומדים להיות ציירים על ידי טעויות שמהן אנחנו לומדים להתקדם. תראו את הטעויות והכשלונות כמכשולים שמהם אתם לומדים להתקדם. אנחנו צריכים להפסיק לחשוב שעלינו לכבוש את ההר כדי לחיות, ולהתחיל להסתכל על נוף החיים, על המפגשים והחוויות שזכינו להם בזכות כך שאפשרנו לעצמנו להמשיך את המסע בדרך שבה אנחנו מרגישים חיים.

ביטחון עצמי זו מיומנות שניתן לפתח, זה לא משהו שאם לא נולדים איתו אז לא יהיה לנו אותו, זה משהו שאם נפעל כדי שיהיה לנו אותו אז בסוף יהיה לנו אותו. זו מיומנות כמו שקליעה לסל, זו מיומנות כמו שלרכב על אופניים זו מיומנות. כל מיומנות דורשת תרגול, והיא דורשת מאיתנו להיות אמתיים עם עצמנו, להודות בפני עצמנו שקשה לנו ולהוסיף מיד ואני ממשיך/ה.

בסרטון תמצאו מספר דרכים לשפר את הביטחון העצמי. כל אחת מהדרכים תגרום לכם בהתחלה להירתע, להגיד אולי שזה לא כך, שביטחון עצמי זה משהו שנולדים איתו. אבל ברגע שתתעקשו לתרגל ותתעקשו להאמין בעצמכם אתם תמצאו את התרגילים מועילים.

רק אנחנו יכולים לעזור לעצמנו באמת, רק אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו רוצים להיות!
תבחרו להיות עצמכם, תבחרו לפתח את הביטחון העצמי שלכם, כדי שתוכלו להיות האדם שאתם רוצים להיות.

אז למה אנחנו מספרים את אותה בדיחה במקומות הלא נכונים, ולמה במקומות עבודה אנחנו מתחילים להתנצל לפני שאנחנו אומרים את דעתנו, ולמה בזוגיות או בפגישה ראשונה אנחנו מובילים את הסיטואציה פעמים רבות בכוח לקריסה. אז למה ברגעים מסוימים אנחנו פועלים נגד האינטרס שלנו ופוגעים בעצמנו, למרות שהיינו ממש רגע אחד לפני השגת המטרה.

בסרטון אני מדבר על הכשלה עצמית ומציג  תרגיל לשליטה בדיבור, שעוזר לנו לשלוט בדיבור שלנו במצבים מלחיצים ולהפחית את החרדה.

הטקסט המלא של הסרטון:
שלום, שמי ניר, בסרטון נברר מהי הכשלה עצמית, למה היא קוראת ואיך ניתן להשתחרר ממנה, ואני אתן תרגיל שעוזר להתמודד עם אחד המאפיינים שלה.

הכשלה עצמית פועלת כמו בומרנג שנזרק באופן לא מיומן, אנחנו עושים או אומרים משהו שמיד לאחר מכן חוזר ופוגע בנו. אלה הרגעים ששינוי קטן בהתנהגות שלנו היה מועיל, אך מסיבות שנראה בסרטון, אנחנו מאבדים שליטה על הדברים ומובילים את עצמנו לסחרחרת מיותרת. בהכשלה עצמית אנחנו מאפשרים למבטים של האחרים לפנות אלינו כזרקורים של מבוכה וכחצים של ביקורת. ההכשלה העצמית פוגעת בנו מבחינה חברתית, כי היא גורמת לנו להרגיש שאחרים מתייחסים אלינו בזלזול, כעס ואכזבה. והיא גורמת לנו להציג ולחיות את עצמנו בגרסה מוחלשת שלנו.

אז למה אנחנו מספרים את אותה בדיחה במקומות הלא נכונים, ולמה במקומות עבודה אנחנו מתחילים להתנצל לפני שאנחנו אומרים את דעתנו, ולמה בזוגיות או בפגישה ראשונה אנחנו מובילים את הסיטואציה פעמים רבות בכוח לקריסה. אז למה ברגעים מסוימים אנחנו פועלים נגד האינטרס שלנו ופוגעים בעצמנו, למרות שהיינו ממש רגע אחד לפני השגת המטרה.

עכשיו, כדי להבין למה אנחנו פוגעים בעצמנו, אנחנו צריכים לחשוב במקביל על השאלה שתראה ברגע הראשון כפשוטה אך האפקט שלה ילך ויתבהר לאורך הסרטון, והשאלה היא: למה מי שאינו יודע להטביע כדורסל לסל נכשל כל פעם מחדש להטביע את הכדור לסל. ואנחנו גם נצטרך להזכיר לעצמנו שפעולות חברתיות מתרחשות בחברה, הן תמיד מתרחשות ביחס אל מישהו אחר שצופה בנו, ומגיב אלינו.
אז איך שאלה כל כך פשוטה ואמירה כל כך ברורה, שפעולות חברתיות מתרחשות בחברה, יכולות להסביר לנו את הסיבות שבגללן אנחנו מכשילים את עצמנו, ומונעים מאיתנו לממש את החיים באופן מלא ועשיר יותר?

מתחילים!, לכל משחק כמו לדוגמא משחק כדורסל יש חוקים המגדירים את גבולות המקום שבו מתרחש המשחק, שמגדירים את היחסים בין השחקנים, ואת ההתכלית של המשחק. כלומר במשחק אנחנו צריכים לפעול בהתאם לכללי המשחק. כך גם בסיטואציה חברתית אנחנו תמיד מוגבלים למקום של המפגש, אנחנו מוגבלים על ידי היחסים החברתיים בין הנפגשים שקובעים מה מותר ומה אסור להגיד או לעשות, ולכל מפגש יש תכלית מסוימת, זה יכול להיות מפגש לצורכי עבודה, פנאי, לימודים ועוד.

שלוש ההגבלות –  הגבולות של המפגש, היחסים בין הנפגשים ומטרת המפגש –  מגדירים לכל אחד מהנפגשים את הציפייה מהם ואת האופן שלפיו הם יכולים וצריכים להתנהג, כלומר כל אחד צריך להתנהג בהתאם לסיטואציה שמתרחשת.

עכשיו, התכלית של משחק, כמו משחק כדורסל, מגדירה את המיקום של כל אחד מהשחקנים לפי היכולות המשחקיות שלו. כאשר היכולת המשחקיות נמדדות לפי האופן בו השחקן מגיב בזמן אמת לסיטואציה המשחקית.

כשאנחנו חושבים על פעולות של הכשלה עצמית, אנחנו צריכים להשוות את החוויה הנפשית שמתרחשת בנו כאשר אנחנו נכשלים, לחוויה הנפשית שעובר שחקן לא מיומן במשחק ביחד או נגד קבוצה מקצועית. ברור לכולנו שהשחקן הזה יחווה כישלון אחר כישלון לבטא יכולות משחקיות. וברור לנו שהחוויה האישית שלו תהיה חולשה נפשית ופיזית שתהיה מלווה במחשבה: "למה אני עושה את זה לעצמי, ומתי הסיוט הזה כבר יסתיים". וכאשר אנחנו חווים בעצמנו את הסיוט הזה שבו אנחנו נכשלים להביע את עצמנו מתרחש בנו עוד משהו: נולדת בנו תחושה של סלידה מהמשחק עצמו ומהשותפים אליו. כלומר הפגיעה החברתית פוגעת גם ביחס שלנו אל האחרים וגם לעצם הרצון שלנו להיות שותפים למשחק.

מהדוגמה אנחנו רואים שברמה האישית כישלון בביטוי יכולות מוביל לתסכול, והתסכול מעלה בנו תחושות של סלידה מהאירוע החברתי המסויים. אבל מנקודת המבט של הקהל שמשקיף עלינו מבחוץ, כמו למשל קהל-צופים במשחק כדורסל, הקהל רואה שיש אי התאמה בין היכולות שלנו לבין מה שנדרש מאיתנו להביע במשחק. וכאשר אנחנו מסתכלים כך על הסיבות שמובילות להכשלה עצמית, אנחנו מתחילים להבין מדוע הן נוצרות ואיך ניתן להתמודד איתה.

כל מתאמן יודע שכדי לפתח יכולות פיזיות האימון חייב להיות שיטתי ולאורך זמן, והוא תמיד חייב להיות מותאם לרמה שבה נמצאים. אנחנו יודעים שחווית ההתמודדות עם סיטואציה שלא עברנו הכשרה להתמודד איתה מובילה אותנו לחוות חרדה וספקות עצמיים. הדבר נכון גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית. אם ננסה להבין תיאוריה מתמטית מורכבת כשכול מה שאנחנו יודעים הוא מספר מצומצם של נוסחאות מתמטיות מבית הספר, יראה לנו בלתי אפשרי להבין בכלל מה התיאוריה אומרת. כך גם אם ננסה להתמודד באיגרוף מול מתאגרף מקצועי, יראה לנו שזה מיותר בכלל לנסות ולהשתפר. וככל שהפער בין היכולות שלנו לנדרש גדול יותר, כך תהלום במחשבות שלנו ותחרסם בביטחון העצמי שלנו בעוצמה חזקה וכואבת יותר האמירה: שאין בכלל טעם להמשיך ולהתאמן.

אנחנו רואים שכאשר הפער בין יכולות ההבעה שלנו ובין האירוע שבתוכו אנחנו נמצאים גדול, כלומר, כאשר אין לנו יכולות אמיתית להתמודד עם הסיטואציה שאנחנו נדרשים לפעול בתוכה, מיד עולות בנו תחושות של אימה, של מועקה ותסכול. החוויות האלה מייצרות בנו תחושות של ניתוק מהמציאות החיצונית, כי אנחנו לא מצליחים להבין אותה ולהגיב אליה, כי אנחנו נמצאים תמיד באיחור ביחס לסיטואציה, בדיוק כמו שקורה כששומעים בדיחה בחברה ומבינים אותה באיחור, הצחוק המאוחר שבה אחרי הצחוק של כולם יוצר מבוכה שמרחיקה ומנתקת מהשאר.

וכאן אנחנו כבר ממש מתחילים לראות את הסיבה להכשלה עצמית. אמרנו שהכשלה עצמית זו פעולה שאנחנו עושים שמובילה אותנו להכשיל את עצמנו מול אחרים, באופן שנראה כחסר סיבה, ושגורם לנו לשאול: למה אנחנו עושים את זה לעצמנו.

אבל עכשיו אנחנו יודעים, שכאשר יכולות הביטוי שלנו אינן עומדות ביחס ישר לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, אין לנו את היכולת לבטא את עצמנו, בדיוק כמו אותו שחקן שנכשל במשחק מקצועי. וכמו אותו שחקן, הכישלון מייצר בנו סבל ומועקה.

הסבל והמועקה יוצרים בנו סלידה מהסיטואציה, וכאשר אנחנו סולדים מהסיטואציה, אנחנו משתדלים להימנע ממנה. הבעיה היא שמצד אחד אנחנו נרתעים מהסיטואציות שגורמות לנו להכשיל את עצמנו, אבל מהצד השני כאנשים שחייבים לחיות ולפעול בחברה אנחנו לא יכולים להימנע מהחזרה שלהן. כלומר, כל עוד אנחנו לא מתייחסים ברצינות לכך שאנחנו צריכים לשפר את היכולות שלנו אנחנו נמשיך לסבול מהחזרה של ההכשלה העצמית.

אבל הבעיה לא נפסקת כאן, כי במקום שבו ההכשלה העצמית עולה, החיים שלנו הם אלה שנעצרים. ההכשלה העצמית מונעת ממני להרגיש תחושות ורגשות רבים, ולפתוח לי אופקים חדשים לחיים.

למה הכוונה? אם היכולת האישית שלי אינה מאפשרת לי לבסס יחסים זוגיים, נמנעת ממני היכולת לחוש רגשות ותחושות של אינטימיות. אם היכולת האישית שלי מובילה אותי להתנצל מול כולם כל פעם שאני מדבר, אני מונע מהאחרים לתפוס אותי כבעל אמירה רצינית.

כאשר אני נכשל להביע את עצמי אני מונע מעצמי לחוש את התחושה של ההצלחה להביע את עצמי, ואת מגוון האפשרויות החברתיות והאישיות שביטוי עצמי נכון היה פותח לי.
למעשה מה שקורה הוא שהגבול של ההכשלה העצמית הופך להיות האופק של חווית החיים. וכאשר אנחנו לא מתמודדים עם סיטואציות של הכשלה עצמית, אנחנו לא לומדים להרגיש ולהחצין תחושות של הצלחה, ותחושות של מסוגלות אישית, בדיוק משום שלא למדנו איך להביע אותן.  לכן כדי להתגבר על הגבולות האלה, ולראות אותם בדיוק כפי שהם, כחולשות שניתן להתגבר אליהן, נראה עכשיו איך השאלה שממנה התחלנו –  למה מי שאינו יודע להטביע כדורסל לסל נכשל כל פעם מחדש – עוזרת לנו. או במילים אחרות, זה לא מספיק לצפות במשחק כדי שנוכל להיות חלק ממנו.

אז לתשובה: הכשלה עצמית נולדת בנו בעקבות אירוע בעבר שנכשלנו בו להביע את עצמנו וחווינו את החרדה והמועקה, שייצרו בנו את הפחד להתמודד עם הסיטואציה. הכשלה עצמית גם נולדת בנו בעקבות אירוע עתידי שמעולם לא התנסנו בו, והחשש שלנו הוא שיכולת הביטוי שלנו תקרוס.

הכשלה עצמית נבנת בנו, כמו שהיא נבנת בילדה שנולדת לחברה מסורתית שמונעת ממנה התפתחות אישית. הילדה נענשת כאשר היא מבטא את עצמה באופן חופשי שלא לפי הציפייה ממנה, ולכן אותה חברה מלמדת את הילדה להתרגל להרגיש את הכישלון של ההבעה העצמית. ומה שקורה בפועל הוא שחוויות שהיא עוברת מובילות אותה להכשלות עתידיות. האירוע הקשה בונה בנו את הפחד העתידי לבטא את עצמנו עם קשר או בלי קשר לרמת היכולת האישית האמיתית שלנו.

אבל למה האירועים החברתיים השליליים שעברנו מונעים מאיתנו לפתח את יכולות ההבעה שלנו? הרי אנחנו תמיד אומרים אחד לשני, "תקח את זה בקלות" ' עזוב הכל שטויות", "אל תחשוב על זה בכלל, חבל על האנרגיה".

בדיוק כמו החוויה שמתרחשת במשחק מול קבוצה מקצועית, ובדיוק כפי שמתרחש עם הדוגמה של הילדה, פגיעות נפשית מתרחשת כאשר היא מופנת אל מקום שבו לא נבנתה בנו תשתית מספיק חזקה להתמודד עם האמירה של האחר. זה המקום שבו יכולת הביטוי שלנו לא עומדת בקנה אחד עם מי שאנחנו.
אנחנו לא יכולים "לקחת את זה בקלות, ולעזוב את זה כשטויות", כי אז אנחנו נוביל את עצמנו להכשלות עצמיות וכאבים נוספים בעתיד. כי כל עוד לא ביססנו וביצרנו בתוכנו את המסוגלות האישית להחצין את עצמנו, אנחנו נמשיך להיפגע.

בדיוק כמו בספורט, רק האימון מאפשר לי להשתפר. כפי שלא נצליח לקלוע לסל בלי ללמוד ולהתאמן על הטכניקה, כך גם לא נתגבר על מכשולים עצמיים אם לא נתאמן. ככל שהמרחק שאני יכול לרוץ ארוך יותר, כך משך הזמן שאני יכול לרוץ ללא קושי רב יותר. כאשר אני יודע לקורא בלי כל מאמץ, רק עייפות או חוסר עניין יגרמו לי להפסיק לקרוא. הכוונה, מסוגלות אישית מונעת בזבוז אנרגיה נפשית על התמודדות עם מכשולים חברתיים. וכך הדבר בדיוק גם עם הכשלה עצמית. ככל שהמסוגלות האישית שלי להביע את עצמי גבוה יותר, כך אני נמנע מהכשלה עצמית, כי יש לי את הכוח הנפשי להתנהל בהתאם למי שאני.

לכן בשביל להשתחרר ממצבים בהם אנחנו מכשילים את עצמנו, אנחנו צריכים להתאמן על היכולת שלנו להביע את עצמנו, כי זה לא מספיק לדעת מה אני רוצה ולמה אני מסוגל, אני צריך לדעת איך לבטא את הרצונות והמסוגליות שלי באופן משוחרר.

לכן כדי להתמודד עם הכשלות עצמיות שפוגעות בנו באופן שיטתי, צריך תוכנית אימונים שבנויה לפי שלבים, שכל שלב מותאם ליכולות האישיות של המתאמן, כי אנחנו רוצים לשפר את היכולות להביע את עצמנו באופן חופשי ולאורך זמן רב יותר. אנחנו צריכים להתאמן על ההחצנה של יכולות הביטוי שלנו כדי שנתרגל לחוש את ההרגשות והתחושות של ההצלחה של הביטוי האישי, בשביל למנוע מהן להציף אותנו, בשביל שנהנה מההבעה שלנו באופן חופשי, ונזכה לאפשרויות החיים החדשות שנפתחות עבורנו.

עכשיו, לפני שאני מסיים, אחת הדרכים לתרגל התמודדות עתידית עם הכשלה עצמית היא להתאמן על היכולת שלנו להגיב באופן חופשי וסופנטני אל האירוע. ספונטניות נוגעת בצורך שלנו להתמודד עם המתח הנפשי שעולה באירוע, מתח נפשי ששואל את עצמו כל הזמן "איך אני ממשיך להביע את עצמי", ו"איך החשש לא מוביל אותי להיסגר בתוכי ". וצריך לזכור שסופנטניות אמיתית יכולה להתרחש רק שיש איתנו לפחות עוד מישהו. לכן התרגיל שאני נותן הפעם הוא חלקי כי אתם תעשו אותו לבד, אבל בעל השפעה חשובה ביותר.
התרגיל מחולק לשניים, ומומלץ לחוזר על כל אחד מהתרגלים לפחות חמש פעמים.
התרגיל הוא כזה:
אתם בוחרים תוכנית או כתבה שבה מראיינים מישהי או מישהו, זו יכולה להיות תוכנית שמראיינת פוליטקאים או סלבריטאים. אתם לוקחים מכשיר הקלטה ואתם מקשיבים לשאלה, ומיד שהיא מסתיימת בלי לחשוב או לתכנן אתם מתחילים לענות את התשובה שלכם.

אם שואלים את השחקן איך היתה החוויה לשחק בסרט, אתם מיד ממציאים תשובה, אם שואלים פוליטקאי מה הוא חושב על התוכנית הכלכלית החדשה, אתם מיד עונים את התשובה שלכם. המטרה שלכם היא לנסות להרחיב כמה שיותר את התשובה, ובאופן הגיוני. אתם עונים עד שתי דקות לתשובה או עד שאתם נתקעים. אם נתקעתם אתם לא חושבים על זה בכלל ומיד עוברים לשאלה הבאה שמופיעה.
לאחר שעניתם על לפחות שש שאלות, תקשיבו לעצמכם, תראו מה אתם אוהבים ומה לא, ותענו פעם נוספת על השאלות, אבל הפעם במקום לענות את התשובה שאתם מזדהים איתה תענו את התשובה שאתם לא מזדהים איתה.

ככל שתתרגלו לתת תשובות ספונטאניות אתם תגדילו את יכולת הביטוי שלכם, והתשובות שלכם גם יתחילו להיות ארוכות והגיוניות יותר.
לאחר שביצעתם את התרגיל הזה לפחות כמה פעמים, וכל פעם עם שאלות אחרות. אתם מבצעים את אותו התרגיל , אבל הפעם אתם מקליטים את עצמכם עונים את התשובות במצלמת הוודיאו שיש לכם בסמארטפון, ובזמן ההקלטה אתם לא עוצרים ומתחילים מחדש כשאתם מרגישים שנתקעתם. המטרה של התרגיל היא להרחיב את ההתעמתות שלכם עם הסיטואציה, כי עכשיו אתם גם רואים את עצמכם עונים ולא רק חושבים איך לענות. ניתן בהתחלה להשתמש בשאלות שכבר עניתם עליהן בתרגיל הראשון, אבל זה חשוב לתרגל גם עם שאלות חדשות.

לאחר שסיימתם לענות צפו בהקלטה ותראו שוב מה אהבתם ומה הייתם רוצים לשפר, ותחזרו לענות על אותן שאלות, כשהפעם תתנו את התשובות שאתם לא מזדהים איתן. אחרי ההקלטה תבחנו את עצמכם ותשוו איך אתם מדברים ונראים כשהתשובות שלכם תואמות את המחשבה שלכם וכשהן לא. תחזרו על העבודה עם המצלמה לפחות עוד יומיים, כל פעם עם שאלות חדשות.

בזמן התרגול נסו לחשוב באופן ביקורתי אבל בונה. לא "מה אני עושה רע", אלא מה "מה אני רוצה לעשות יותר טוב". כך במקום שהתרגול יהיה מאבק נגד עצמכם, הוא יהפוך להיות מאבק למען עצמכם. וככל שתתרגלו לדבר-לשמוע-ולראות את עצמכם יותר באופן בונה, אתם תבינו טוב יותר איך לבטא את עצמכם, והדבר יעזור לכם להתמודד עם החזרתיות של ההכשלה העצמית, כי ביחד עם התרגול אתם מפתחים באופן בריא סבילות לתחושה של חוסר הביטחון שתוכלו לתת תשובה ארוכה והגיונית, בדיוק כמו שבספורט צריך לפתח בהתחלה סבילות לכאב הפיזי. וכשאתם מצליחים לענות באופן שמספק אתכם, אתם בונים לעצמכם את התחושה הבריאה של סיפוק מהצלחה לבטא את עצמכם באופן חופשי.

התרגול הזה אפקטייוי כי שכשאנחנו מתרגלים ביטוי עצמי, אנחנו מתרגלים את עצמנו להיות ערים יותר להתנהגות, למחשבות ולרגשות שלנו. וככל שאנחנו ערים אליהן יותר, אנחנו לומדים איך לזהות אותן ברגעי האמת, וכמו אותו שחקן אנחנו משפרים את המוכנות והיכולת שלנו להתמודד עם הלחץ והדינמיות של הסיטואציה האמיתית.

אז עד כאן להפעם, תודה שצפיתם, ואני מזמין אתכם להירשם לערוץ שלי ביוטיוב כדי שנוכל לשוב ולהיפגש

המשותף לפחדים חברתיים כמו: פחד מפני יצירת קשר זוגי, פחד מפני ראיונות עבודה, פחדים להיראות בחברה, ולבעיות של דימוי עצמי נמוך, הוא שבמצבים אלה אנחנו נדרשים להביע את עצמנו באופן מידי. המצבים האלה מייצרים בנו אי נוחות כי נוצרת אי התאמה בין איך שתכננו להביע את עצמנו ואיך שהתנהגנו בפועל.

הדרך להתמודד עם הפחדים שחוסמים לנו את החיים, ולהצליח להשיג מטרות בחיים היא להתייחס אל הנפש שלנו כפי שספורטאי מתייחס אל הגוף שלו. כאל מה שניתן לתרגול ולפיתוח.

בסרטון אני מדבר על חרדות חברתיות ומציג  תרגיל פשוט וקל ליישום, שעוזר לנו לשלוט בצליל הקול שלנו במצבים מלחיצים ולהפחית את החרדה.