המקום החיי שבכם
קרל יונג פיתח את הרעיון של “הלא מודע הקולקטיבי”, אבל אני הייתי רוצה לדבר על “המודע הקולקטיבי המוכחש”. על החוויה שבה אנחנו מבינים שהחיים נגזלים מאיתנו ללא שום סיבה (הרגע הזה שאנחנו אומרים שאין טעם לכלום), ואנחנו משתפים פעולה עם המחיקה הזו של עצמנו (למרות שאנחנו רוצים לסרב לה). זו חוויה שבה אנחנו חשים שיתוק רוחני שמונע מאיתנו לבצע את השינוי שאנחנו זקוקים לו, וביחד עם השיתוק אנחנו חשים גם את התימהון של “למה אני ממשיך להשתיק את עצמי? (ויחד עם זאת אנחנו מוצאים סיבות נוספות שיצדיקו את המחיקה של עצמנו)”.
ובמילים אחרות: לא רק קולו של הבלתי-מודע גורם לנו ייסורים ומרמז לנו על השינויים שאנחנו חייבים לעשות כדי לחזור ולקחת שליטה על חיינו. אלא גם הקול שלוחש מה שאנחנו כבר יודעים על עצמנו, אבל מסרבים להקשיב לו.
וכאן אנחנו חוזרים אל הפסיכואנליסט קרל יונג, שבאחד הראיונות האחרונים עמו, סיכם בחמש מילים את האמת על שני פניה: האמת הראשונה היא שאנחנו חשים פעמים רבות שמוחקים אותנו ושאנחנו משתפים פעולה עם המחיקה, והאמת השניה היא שהניצוץ הפנימי שיש בנו לא יכול לתת את הסכמתו לחשכת הלילה.
אני מזמין אתכם לקרוא את הציטוט שבתמונה, ולרגע אחד לעצום את העיניים כמו במדיטציה ולחפש בחושך את המקום שבו אתם חוזרים לפגוש את עצמכם במקום המואר שבכם.