השתחררות מהורות הליקופטר
מי שגר בגבעתיים מודע לצפיפות הבניה של העיר, שגורמת לנו לפעמים להיות שותפים סמויים בעל-כורחנו לחיים הפרטיים של השכנים. מבלי להתכוון הפכתי למלווה קבוע לתהליך הגידול של הילד בן הארבע של השכנים שלי, שמבלים חלק ניכר מהזמן המשפחתי שלהם בחצר. תופעה קבועה שנתקלתי בה, היא שברגע שהילד הקטן נופל, נחבל או נתקל בקושי, הבכי הצפוי שלו מלווה במהומה לא פחותה מצד ההורים הנרעשים שלו. עם השנים, התופעה לא הלכה ונעלמה, אלא להפך, הפכה לריטואל משפחתי קבוע, שככל הנראה ההורים שואבים ממנו נחמה וסיפוק. השאלה היא, האם זהו תהליך התפתחות אישית שמועיל לילד הקטן?
כילדים, הסביבה הקרובה מגנה עלינו לפעמים בצורה טובה מדי. במקרים אלה מונעים מהילד להתעמת עם מצבים נפשיים וחברתיים שיחזרו על עצמם בעתיד, אלה המקרים שההורים רצים להגן על הילד מתוך אהבה שלהם אליו. אבל בכך הם מונעים ממנו להתחסן נפשית באמצעות התמודדות עם האירוע.
במילים אחרות, לחץ פסיכולוגי (כמובן, בגבולות ההיגיון הבריא) הוא צורך נפשי שמטרתו ללמד אותנו להתמודד הן עם הלחץ עצמו (כתחושה פיזית-רגשית), והן עם האירועים או האנשים שמייצרים אותו (כמצב חברתי).
כאשר אנחנו מגנים על ילדים בצורה טובה מדי – וגם כאשר כבוגרים אנחנו מגנים על עצמנו בצורה טובה מדי – בשני המקרים נחסמת ההתפתחות האישית. אנחנו מגבילים את עצמנו להיות רק במקומות שבהן אנחנו מרגישים בטוחים. אבל כאנשים בוגרים אנחנו יודעים שכל שינוי מתרחש במקום שבו אנחנו לא מרגישים בטוחים לגמרי. כל לימוד של חומר חדש, מפגש חברתי חדש, זוגיות חדשה, תחביב או עבודה חדשה מבוססים על כך שאנחנו חייבים לצאת מאזור הנוחות שלנו.
התפתחות אישית אפשרית כאשר הדיאלוג שלנו עם עצמנו ועם העולם בא ביחד עם המאמץ הנפשי ליישם בחיים שלנו את המסקנות של הדיאלוג.
ההפך מהתפתחות אישית הוא קיבעון אישיותי. כלומר, ההישארות בכוח בגבולות אזור הנוחות. ואם נחזור רגע לילד הקטן שההורים מרחפים מעליו כמו הליקופטר, זו השרשה בעייתית של תפיסה שהוא לא מספיק חזק להתמודד לבד או להתגבר לבד, וכן תחושה שהוא שביר ועדין יותר מכפי שהוא באמת יכול להיות. אלו מסרים של חולשה שעלולים להפוך בעיני הילד לאמת אודות העצמי שלו, ולנעול את היכולות העתידיות שלו להעז ולהתפתח.
עכשיו עולה השאלה: איך אני יודע להבחין בין האם אני נמצא באזור הנוחות, לבין כך שאני כן מצאתי את עצמי? במילים אחרות, מתי אנחנו יודעים שהחיפוש הסתיים, ומתי אנחנו יודעים שאנחנו פוחדים מפני החיפוש עצמו?
כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לברר עם עצמנו: האם בבחירות שלי אני מגן עלי עצמי, כמו ההורים שמגנים על הילד?
אבא של ברק ובן-זוג של יעל 🙂
מאמן לפיתוח אישי והתגברות על מחסומים נפשים ומקצועיים.
מפתח שיטת ייעוץ חדשנית שמותאמת לדרישות החיים של היום.
מפעיל ערוץ יוטיוב מקצועי.
דוקטורנט בפילוסופיה קיומית באוניברסיטת בר אילן.
גר בגבעתיים.
אבל לא רק..
כבר כמעט עשרים שנה שאני חוקר התפתחות תהליכי צמיחה נפשית. נקודת ההתחלה שלי היתה פילוסופיה, ועם הזמן נוספו לארגז הכלים שלי פסיכולוגיה, משחק ושירה, אימפרוביזציה ואפילו אגרוף.
גיליתי שהחיים המודרניים מאפשרים לנו להיות אותנטיים, אבל לדעת מי אני רוצה להיות זה לא מספיק, כי צריך גם כלים התנהגותיים ופסיכולוגים שנוכל ליישם ולממש בעזרתם את המטרות שלנו.
לכן אני אף פעם לא מוותר על העולם הביצועי, כי רק בו הדברים באמת מתממשים,
אבל אני גם לא מוותר על עולם התיאוריה, כי בזכותו אנחנו מפתחים את הטכניקה והכלים לממש את הרצונות שלנו.
