איך לזהות אמונות מגבילות ולהתגבר עליהן

הכוח של אמונות מגבילות טמון בכך שהתרגלנו לפעול לפיהן. מצד אחד זה נותן לנו תחושה של ביטחון כי אנחנו יודעים איך עלינו להתנהג ומה מצופה מאיתנו, מהצד השני זה לוקח מאיתנו את החיים שלנו.

הצורך שלנו לזהות את האמונות המגבילות שלנו ולהתגבר עליהן הוא חשוב ביותר, משום שפעמים רבות האמונות האלה הן אלו שמייצרות בנו דיכאון, חוסר אמון אישי, חוסר ביטחון וגורמות לנו להאמין ששינויים בחיים אינם אפשריים. ברגע שאנחנו מזהים את האמונות המגבילות שלנו, יש לנו את הכוח להתחיל את השינוי, להתחיל את המסע שבו אנחנו אלה שקובעים את הדרך שלנו.

כל עוד אנחנו מאמנים שהאמונות המגבילות הן האמת, אין לנו את הכוח הנפשי לייצר שינוי משמעותי בחיים שלנו. ברגע שאנחנו מבינים ומזהים את האמונות המגבילות שלנו ואנחנו מבינים שהאמונות האלה הן לא באמת מי שאנחנו אלא מי שהתרגלנו להיות, ההבנה הזו מאפשרת לנו להתחיל וליצור את השינוי.

בסרטון נכיר שני סוגים של אמונות מגבילות, נראה איך לזהות אותן, ואיך להתגבר עליהן ולהחליף אותן במחשבות מעצימות ומאפשרות.

>

הטקסט המלא של הסרטון:
אמונות מגבילות, איך להתגבר עליהן. אנחנו נראה את האופן שבו אמונות מגבילות דומות לאמונות טפלות, וגם במה הן שונות ואיך זה משפיע על היכולת שלנו לחיות חיים מלאים.

אמונה טפלה זו מחשבה שאנחנו יודעים שהיא אינה נכונה, ובכל זאת אנחנו בוחרים להמשיך ולייצר את הטקס שאותה אמונה דורשת. למשל, אני יודע שלהניח את התיק על הרצפה לא באמת יוביל למזל רע, אבל אני ממשיך להימנע מלעשות זאת גם כאשר זו האופציה הכמעט יחידה. אנחנו חושבים שאמונה מגבילה היא תוספת מיותרת שקיימת בנו, ושכמו בגד ניתן להוריד אותה מאיתנו. העניין הוא כמו שנראה שאמונות מגבילות פעמים רבות מחוברות אלינו כמו שהגוף שלנו מחובר אלינו.

אמונות מגבילות פעולות בנו כמו סרט, אנחנו יושבים בקולנוע, הסרט מתחיל ולאחר מספר רגעים שכחנו שהאירועים שמתחוללים על המרקע מתוסרטיים ומבויימים. אנחנו שוכחים שגם אם העלילה מבוססת על סיפורים אמיתיים, אנחנו יכולים בכל רגע לצאת מהקולנוע ולהמשיך את החיים שלנו במנותק מהסרט. הסיבה לכך היא שכל פרט בעלילה גורר את הנפש שלנו לתוכה. כך בחיים האנשים והרגשות שיש לנו אליהם מושכים אותנו אליהם ומונעים מאיתנו לעשות את השינוי.

הכוח של אמונות מגבילות טמון בכך שהתרגלנו לפעול לפיהן. מצד אחד זה נותן לנו תחושה של ביטחון כי אנחנו יודעים איך עלינו להתנהג ומה מצופה מאיתנו, מהצד השני זה לוקח מאיתנו את החיים שלנו. אנחנו מופעלים על ידי האמונות האלה ברגע שאנחנו יודעים לדוגמה שלא באמת צריך להתחתן עד גיל מסוים ועדיין אנחנו עושים את הכל כדי להתחתן עד לאותו גיל כדי לא להרגיש אשמה או אכזבה. או אם אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים מסיבות, אבל נגיד לעצמנו שאנחנו כבר לא בגיל המתאים, ולכן זה גם לא מתאים לנו. ברגעים האלה אנחנו לא בוחרים את הרצון שלנו, אנחנו בוחרים את מה שלימדו אותנו שאנחנו צריכים לעשות. דוגמא נוספת לאמונות מגבילות זה משפטים כמו “להיות גבבר זה אף פעם להראות חולשה”, או “לאישה אין ראש למתמטיקה”. אלה דברים שנאמרו לנו מאות פעמים במשך השנים, ועכשיו זה מעכב אותנו מלהשיג הצלחה או שלוה.

ישנו סוג נוסף של אמונות מגבילות, לפעמים אמונות מגבילות הן כל כך שקופות עד שאנחנו אומרים שהן כמו העדשה של המצלמה. העדשה מצלמת את מה שנמצא מולה, והיא מצלמה את מה שהליטוש שלה מאפשר לה לצלם. היום כשניתן בכל סמרטפאון לקבוע סגננות צילום, אנחנו רואים כמה שהעדשה של המצלמה לא באמת מצלמת את מה שאנחנו רואים, אלא בכל פעם שאנחנו מחליפים פילטר, פתאום התמונה מתמלאת בדגשים חדשים.

אנחנו יודעים שניתן להגדיר סגנונות צילום שמייפים את המציאות, ושניתן לערוך ולתקן את התמונה, עדיין כשאנחנו רואים פרסומות הדבר הראשון שעולה בנו הוא שאנחנו רואים את הדבר האמיתי. כי הצילום מחבר אותנו לרשת שלמה את הקשרים, לפעמים ההקשרים האלה גורמים לנו עונג, ולפעמים הם גורמים לנו תסכול. העניין הוא שברגע שאנחנו מאוגדים עם ההקשרים השונים קשה לנו להתנתק מהתמונה, קשה לנו לראות בכלל שזו זווית אחת של החיים, ושניתן לראות ולחיות את החיים גם מזוויות שונות. למרות כל הפילטרים, אנחנו מתסכלים על התמונה כאילו היא טבעית.

מחשבות מגבילות שקופות הן הדרך שלמדנו לראות את העולם, והן המחשבות שדרכן התרגלנו לפעול בעולם. מחשבות מגבילות הן הדרך שלנו להבין את מה שקורה סביבנו. אנחנו רואים את העולם דרך המחשבות המגבילות שלנו, כפי שהצלם רואה את המציאות דרך העדשה. המחשבות האלה הן לא תוספת חיצונית עלינו, אלה העיניים שדרכן אנחנו מתבוננים במציאות. כאן אנחנו מתחילים לראות את הבעיה שניצבת מולנו:
צלמת יכולה להחליף עדשה כדי לראות את המציאות באופן שונה, אבל היא חייבת עדשה נוספת כי אחרת אי אפשר לצלם כי בלי עדשה. אנחנו לא יכולים פשוט להוריד מאיתנו את המחשבות המגבילות כי אנחנו רואים דרכן את המציאות, לכן אנחנו צריכים לראות איך ניתן להחליף אותן עם מחשבות מאפשרות.

אבל לפני שנראה איך עושים את זה, אנחנו צריכים לברר: איך אנחנו מזהים מחשבה מגבילה שקופה?
מחשבה מגבילה שדומה לאמונה טפלה פעמים רבות תהיה גלויה לחלוטין, כמו אפקט בסרט מדע בדיוני ישן, אנחנו נראה את המחשבה המגבילה כאילו היא נמצאת מולנו כקיר שמונע מאיתנו להמשיך הלאה. אנחנו נידע גם שאנחנו אלה ששומרים את שלמותו של הקיר ושאנחנו אלה שמונעים מעצמנו את הדרך לחיים. ואנחנו עושים זאת כי התרגלנו לראות את עצמנו מהמקום שבו אנחנו נמצאים. אנחנו לפעמים נותנים למישהו אחר כוח אלינו, והוא או היא זוכים בכוח הזה רק כי אנחנו נתנו להם אותו. החשש שלנו לצאת נגד הדעות והרצונות שלהם כלפינו הוא זה שמעניק להם את הכוח. אנחנו נותנים לאופן שבו אנשים אחרים התרגלו להסתכל ולשפוט אותנו להיות הסכר שמונע מאיתנו לנוע. לכן כאשר אנחנו מוצפים ברגשות, הרגשות מצביעים על הדרך שחסומה, והן מצביעים על הפעולה שאלינו לפעול!

בשונה מאמונות מגבילות מהסוג שיותר קל לזהות, לפעמים המחשבה המגבילה מקיפה אותנו כמו בועה שקופה שאנחנו לא רואים אותה והיא ואינה מאפשרת לנו באמת להיפגש עם המציאות. ההשפעה של הבועה עלינו דומה למי שנזקק למשקפיים אבל אינו יודע זאת. ברגע זה אנחנו רואים את המציאות באופן חלקי בלי לדעת שאנחנו רואים את המציאות באופן חלקי. בשונה מסרט קולנוע תלת מימד שבו אנחנו מרכיבים את המשקפיים כדי לראות אפקט שנוסף על המציאות, בראייה חלקית אנחנו רואים פחות מציאות. בלילה ערפילי אנחנו מאיטים את הקצב כדי לשמור על עצמנו. ככל שאנחנו פחות מודעים למחשבות המגבילות שלנו, כך אנחנו משקיעים יותר אנרגיה נפשית כדי להתמודד עם המציאות שאנחנו רואים. אמונות מגבילות שקופות גורמות לנו להאמין פעמים רבות שיש רק פתרון אחד למצב, שיש רק דרך אחת נכונה. האמונה הזו מכבידה על הנפש ומצמצת את החיים, אבל זה קורה באופן שאנחנו לא ערים לו.

פעמים רבות אנחנו אומרים שמחשבות מגבילות נוצרו בנו כמערכת הגנה מפני התמודדויות בחיים שיכולות להכאיב לנו. אומרים לנו שבמקום לנסות ולכאוב את הכישלון, עדיף לא לנסות כלל. אומרים לנו ללמוד מהדרך של הקודמים לנו. השאלה היא כמובן האם הקודמים לנו בחרו את הדרך שלהם, או שגם הם המשיכו ללכת בדרך של הקודמים להם. מחשבות מגבילות שקופות זה האופן שבו מלמדים אותנו לראות את דרך החיים שלנו. זו פעמים רבות האופן שבו אנחנו מבינים מהי אהבה ומהם יחסים בין הורים לילדים, מהם היחסים הנכונים במקום העבודה בין הדרגות השונות ובין המקצועות השונים, ומהי הדרך הנכונה להיות גבר ולהיות אישה.

ועכשיו, כדי לענות על השאלה איך לזהות מחשבות מגבילות שקופות אנחנו צריכים שוב ללכת אל הקולנוע. סרט טוב שואב אותנו לתוכו, ואנחנו יכולים לחוות באופן רגשי את העולם של הסרט כי אנחנו מאפשרים לעצמנו להישאב אל תוך הסרט. אנחנו הולכים אל הקולנוע כדי לברוח מהחיים, ואנחנו גם הולכים אל הקולנוע כדי להנות מהחיים. ואז ברגעים האלה אנחנו מפסיקים להסתכל על החיים מתוך העיניים שלנו, ומתחילים לראות אותם מתוך העיניים של הסרט. וברגעים האלה של הדרמה, של המתח, של הרומנטיקה, כשהלב שלנו מתחיל לפעול, כשאנחנו נזכרים שלמעשה הוא פועם בנו כל הזמן, שהדופק שלנו מתחיל לרעוד, וכאנחנו נזכרים שתמיד יש בנו חיים, ברגעים האלה אנחנו חוזרים אל הבית שלנו. אנחנו חוזרים אל המקום שנמצא מתחת לכל ההגנות הנראות והבלתי נראות, למקום שנמצא מתחת לכל ההרגלים ומתחת לכל המבטים של האחרים שאומרים לנו איך אלינו לחיות. זה לא הסרט שמחזיר אותנו אל החיים, אלה החיים שקוראים לנו תתעוררו, והם שולחים אותנו אל הקולנוע ואל המוזיקה כדי להתעורר. אנחנו יכולים להגיד שזה לא נכון.. שאנחנו הולכים אל הקולנוע כדי לברוח, ואנחנו מגבירים את המוזיקה כדי לא לשמוע את המחשבות.. וזה נכון. כשהאמונות המגבילות שולטות על החיים שלנו, אנחנו הולכים לקולנוע ואל המוזיקה כדי לברוח ממי שחיי את החיים שלנו במקומנו, ואנחנו חוזרים אל מי שאנחנו באמת.

ברגעים בחיים שבהם אתם רוצים להשיג מטרה מסוימת, שאתם מרגישים שהנה זו הדרך הנכונה שלכם, ואז מתחילות לעלות בכם סייגים, הסייגים האלה הם המחשבות המגבילות השקופות שלכם. ברגע שאת רוצה להיות מנהלת, פיזיקאית או מתאגרפת ועולה בך מחשבה שאומרת שזה לא נכון לאישה להיות משהו מהדברים האלה, המחשבות המגבילות השקופות מחליטות בשבילך, האופן שבו לימדו אותך, והאופן שבו התרגלת לראות את העולם מחליט בשבילך. ברגע שאתה רוצה להיות רקדן, אח בבית חולים, או מורה בבית ספר, והמחשבות אומרות לך שזה לא מקצוע של גבר, אלה המחשבות המגבילות שאומרות לך את זה. כשאתם אומרים לעצמכם בכוח ובאשמה עצמית שזה לא מי שאתם, שמה שהרגשתם הוא לא אמיתי, אז אתם עכשיו יודעים שזה הרגע שבו לא אתם מחליטים עבורכם, אלה המחשבות המגבילות שלכם מחליטות בשבילכם.

אמונות מגבילות שקופות מסתירות מאיתנו את מי שאנחנו. אך למרות שאנחנו לא רואים את האמונות השקופות, אנחנו יכולים לראות דרך האמונות השקופות כמו בראיית רנטגן. אנחנו רואים את עצמנו באופן מידי ושקוף אבל אז האמונות באות וחוסמות אותנו מבפנים. אני לא קודם בוחר את האמונות שלי ואז בוחר להיות מי שאני, אני קודם משתוקק ונמשך לכיונים שונים בחיים, ואז האמונות באות ומתחילות למנוע מאיתנו להיות בקשר אמיתי עם עצמנו.

לפעמים אמונות מגבילות הן כמו קיר: אמירה ישירה וברורה של מישהו שיש לו כוח אלינו “שעדיף לנו להימנע מלעשות את מה שאנחנו רוצים”. לפעמים זה הרצון שלנו לא לפגוע באופן שאדם שקרוב אלינו חושב עלינו מתוך אמונה שאנחנו אחראים על הרגשות שלהם. ולפעמים זה פשוט נאמר בתוכנו, אנחנו אומרים לעצמנו שעדיף לנו להימנע מהמחשבה הזו. אמונה מגבילה שקופה היא הדרך שאנחנו רואים את עצמנו מחוייבים לחיות לפיה גם כאשר הדבר לוקח מאיתנו כל שמחת חיים, זו אותה תמונה שדרכה אנחנו מסבירים לעצמנו שוב ושוב למה הרצונות והתשוקות שלנו אינן הגיוניות, ושהם כנראה אפילו לא באמת שלנו. זו תפסיסה “שככה צריך להיות” למרות שכל הסימנים מאותתים ההפך.

אמונות מגבילות שקופות מוצבות לפנינו כמו אפקט שנוסף על תמונה בלי שאנחנו נזהה שיש בכלל אפקט. זה האפקט שמוריד את הצבע מהתמונה ומשאיר אותנו בתפיסת עולם של שחור ולבן, של איך צריך לחיות ואיך אסור לחיות, של מה נחשב בושה ומה נחשב גאווה. האפקט גורם לנו לראות את התמונה באופן מאוד מסוים, הוא זה שקובע עבורנו את הרגשות כלפי עצמנו, והוא גורם לנו להאמין שזו הדרך היחידה.

ועכשיו, הדרך שלנו לזהות את האפקט, לזהות את האמונות המגבילות השקופות, הוא לזהות את הרגעים שבהם הפסקנו לנשום, את הרגעים ששכחנו להיות עצמנו, ששכחנו להתנהג כפי שמכירים אותנו. אלה הרגעים שכמו עש שנמשך אל האש, אנחנו מוצאים את התשוקה שלנו ופשוט הולכים אליה. זה הרגע שלפני שיצאנו מהקולנוע, שעדיין היינו ביחד עם עצמנו, ולא עם מי שהתרגלנו להיות.

לכן אנחנו אומרים שמחשבות מגבילות הן לא אשלייה, והן לא נעלמות ברגע שזיהנו אותן, וכאן אנחנו צריכים לחזור אל השאלה: איך ניתן להחליף מחשבה מגבילה עם מחשבה מאפשרת?

הדרך היא תמיד אותה הדרך, החלטה והתמדה. זה הרגע שבו בחרתם להיות אלה שחוצבים את הדרך. אלה שיודעים שלבחור את הדרך זה ליצור את הדרך, שזו פעולה שדורשת התחייבות, שזו פעולה שדורשת ממכם להמשיך ולהיות אמיתיים עם עצמכם, להמשיך להיות מחויבים למקומות שבהם הרגשתם חייים.

כדי להשתנות ולבנות לעצמנו מחשבות מאפשרות, מחשבות שנותנות לנו את המרץ לפעול ולהיות מי שאנחנו, אנחנו צריכים כל יום להזכיר לעצמנו מחדש, שבכל פעולה של יצירה קיים אלמנט של התעקשות, של המרד נגד הבטלה ונגד החששות. להיות עקשן זה לא להתעקש לא להשתנות, וזה גם לא להתעקש להשתנות ביום אחד. להיות עקשן זה להתעקש כל יום להשתנות רק קצת.

אנחנו מאפשרים לעצמנו להתשנות ברמה הנפשית, בדיוק באותה הדרך שאנחנו מאפשרים לעצמנו להשתנות ברמה הפיזית, השינוי לוקח זמן, ורק ההתחייבות לדרך שלנו תאפשר את השינוי. השינוי לא דורש מאיתנו להפסיק לפחד מהשינוי, הוא דורש מאיתנו לשים לב שהפחד שעולה בנו זהה לאותו הפחד שעולה בנו בסרט הקולנוע, זה הפחד שמעיד שאנחנו חיים, זה הפחד שמקדם את העלילה של הסרט, ובשבילנו זה האנדרנלין שמגיע ביחד עם העשייה, זו ההתרגשות של הפעולה שבה אנחנו עושים את מה שרצינו לעשות.

שינוי דורש מאיתנו שנשנה את האופן שהתרגלנו לחשוב. כל אחד מאיתנו יודע פחות או יותר כבר מה נדרש ממנו כדי להתחיל ליצור את הדרך שלו. תתחילו לבחור את העשייה, תתחילו לזהות את החולשות שלכם כמקומות שאתם צריכים לעבוד ולהשתפר בהם, ולא כמקומות שאתם צריכים להתרחק מהם. תזהו את המקומות שבהם אתם מרגישים נבוכים או חסומים כמקומות שאליהם אתם צריכים למצוא את הדרך להגיע. תחליפו את האמונה המגבילה שאומרת שאם אני לא טוב במשהו זה מעיד שזה מי שאני, תחליפו את האמונה הזו בידיעה שאם אני לא טוב במשהו זה מפני שעדיין לא השקעתי את האנרגיה הנפשית והזמן כדי להיות טוב בו. תחליפו את האמונה שאם אני לא אפעל כפי שכולם מצפים ממני אז אני אאכזב אותם, בידיעה שאם אני אפעל כפי שאני מצפה מעצמי אז אחזור לחיות את חיי. תזכרו שכאשר אתם דואגים כל הזמן ממה שחושבים עליכם, אתם מקיפים את עצמכם בקיר שמונע מכם להיות מי שאתם. הרעיון הוא שבמקום שבו אנחנו מזהים את עצמנו כחלשים זה המקום שבו לא את עצמנו אנחנו מזהים, אלה את המחשבות המגבילות שלנו.

כדי לצאת מהבועה השקופה של המחשבות המגבילות, וכדי לשבור את הקיר של האמונות המגבילות הנראות, אנחנו צריכים להיות כמו אותה סופרת וכמו אותו תסריטאי, שיש להם את התשוקה להתחיל ליצור כאשר אין להם עדיין כלום ביד, אבל בזכות תקופה של עבודה, של מחקר, של עשייה, של התמודדות, וכן.. גם של כישלונות מתחיל להייוצר להם משהו חדש. המקום שממנו אתם צריכים להתחיל הוא עם המחשבה שלא התוצאה חשובה אלה הדרך, שלא סוף הסרט הוא החשוב אלה החוויה לכל אורכה. תאפשרו לעצמכם ליצור לכם זיכרונות של הרתפקאות חדשות. כדי לחיות אנחנו לא חייבים להצליח בכל מה שאנחנו עושים, אבל אנחנו כן חיים לאפשר לעצמנו לפעול. אנחנו לומדים להיות ציירים על ידי טעויות שמהן אנחנו לומדים להתקדם. תראו את הטעויות והכשלונות כמכשולים שמהם אתם לומדים להתקדם. אנחנו צריכים להפסיק לחשוב שעלינו לכבוש את ההר כדי לחיות, ולהתחיל להסתכל על נוף החיים, על המפגשים והחוויות שזכינו להם בזכות כך שאפשרנו לעצמנו להמשיך את המסע בדרך שבה אנחנו מרגישים חיים.