המון פרשנויות דתיות נכתבו על הימים שבין ראש השנה לבין יום כיפור, אבל בעיני הם ייצוג מעניין של פרשת דרכים פסיכולוגית. ימים שבהם הנפש מוצבת רגל אחת בהתחלה של מחזור חיים חדש, ורגל שניה בחזרה כפייתית כמעט על האשמה עצמית.
ובין שני המועדים האלה אפשר לשאול, מהם חטאים אמיתיים? ומהן התחלות חדשות?
תרבות הצריכה מנסה לומר לנו שחטא זה לא "לפנק" את עצמנו במוצר כזה או אחר. תרבות הגוף הממושטר מנסה לומר לנו שחטא זה לאכול או לשתות יותר מדי. המוסר המקובל מנסה לומר לנו שחטא זה לא להיות נחמדים כל הזמן ולמלא אחרי ציפיות חברתיות.
אבל המירוץ אחרי מוצרים, משקל מסוים או קבלה חברתית הוא רק אוסף של הסתרות והסוואות של הקול הפנימי שלנו. אלה הן רק הדרכים שלנו למצוא עיסוק, למצוא תירוץ, למצוא סיבה לשכוח, למצוא את הדרך להתרחק מהתמודדות עם האמת שלנו.
החטא האמיתי זה להשתיק את הקול הפנימי שלנו שוב ושוב, להרעיב את הנפש כל יום מחדש (ולא רק את הגוף יום אחד בשנה).
וכאן נכנסת השאלה: מהי התחלה חדשה?
התחלה חדשה מתרחשת כשאנחנו אלה שזועקים לעצמנו להציל את עצמנו, מעצמנו. כשהקול הפנימי שלנו מאותת על סבל נפשי, כי החיים חסומים בפנינו, ואנחנו אלה שחוסמים אותם. כשיש לנו את היכולות, ופתאום אנחנו מבינים שזה רק עניין של רצון. כשאנחנו מוקפים בקשרים אישיים שפוגעים בנו, ופתאום רואים שלנו יש את הכוח לקום וללכת. כשאנחנו מבינים בכאב שוויתור עצמי הפך להיות הדרך החיים שלנו. התחלה חדשה זה לשוב ולשמוע את קולנו, לשוב ולדרוש, וזה לשוב ולהאבק, למען ההתחלה של מחזור החיים האמיתי שלנו.
מאחל לכולנו שנה של קיום אותנטי, מעשיר, ומלא בחדוות חיים.
